מחקר של מכון אלרוב מגלה כי ב-2025 נדרשו בממוצע 157 חודשי הכנסה לרכישת דירה טיפוסית — לעומת 90 חודשים ב-2007. הנתון מצביע על הרעה מבנית עמוקה ביכולת הרכישה, גם על רקע ירידות מחירים מסוימות בשנים האחרונות.
מחקר שהוצג לאחרונה בכנס דיור על ידי מכון אלרוב מספק תמונה כמותית חדה של עומק משבר הדיור בישראל. על פי הנתונים, ב-2025 נדרש זוג ממוצע לצבור שווה ערך של 157 משכורות חודשיות כדי לרכוש דירה טיפוסית. ב-2007, אותו מדד עמד על 90 חודשים בלבד. מדובר בגידול של כמעט 75% בפחות משני עשורים — פער שלא נסגר, ולו חלקית, בעקבות הירידות המחירים שנרשמו לאחרונה.
הנתון הזה חשוב להבין בהקשרו: ירידה במחירים לא בהכרח משמעה שיפור ביכולת הרכישה, כל עוד הכנסות הממוצעות לא עולות בקצב מקביל. המחקר מדגים שהפער בין שכר לבין מחיר דירה הפך לבעיה מבנית, ולא לתנודה מחזורית שמתיישרת מעצמה.
עבור רוכשי דירה חדשה מקבלן, יש לנתונים אלה משמעות מעשית ישירה. ראשית, בשוק שבו יכולת הרכישה של הציבור הרחב נשחקת, הביקוש האפקטיבי — כלומר מי שיכול לסגור עסקה בפועל — מצטמצם. קבלנים הפועלים בפרויקטים עם מלאי דירות שטרם נמכר עשויים להיות פתוחים יותר למשא ומתן על מחיר, תנאי תשלום או חבילות מימון. כוח המיקוח של הרוכש גובר בדיוק בסביבה כזו.
שנית, לחץ ציבורי ומחקרי מסוג זה מזין לרוב דיונים רגולטוריים — על הגדלת היצע, תוכניות סיוע ממשלתיות ושינויי מדיניות. רוכש שמתכנן רכישה בטווח של שנה עד שנתיים כדאי לו לעקוב אחר התפתחויות בתחום מחיר למשתכן ותוכניות דומות, שעשויות להשתנות בתגובה לממצאים כאלה.
לבסוף, סביבת מימון שבה רוכשים רבים מתקשים להגיע לרכישה עלולה להשפיע גם על קצב מכירות בפרויקטים חדשים ועל לוחות הזמנים לאכלוס — נתון שכדאי לבדוק מול הקבלן לפני חתימה.