מאז הסכמי אברהם הפכה דובאי ליעד השקעה עברי לכל דבר: הרכישה הישראלית הרשומה הראשונה נעשתה בסוף 2021, ומאז מתועד גל רכישות עקבי — דירות קטנות באזורי הביניים של העיר, במחירים שנשמעים מופרכים למי שרגיל לתל אביב. חשוב לומר ביושר: רשות המקרקעין של דובאי (DLD) אינה מפרסמת פילוח רוכשים לפי לאום, כך שכל המספרים על "אלפי רוכשים ישראלים" הם הערכות מתווכים — לא נתון רשמי.
הפיתוי המרכזי בשיווק — "אין מס בדובאי" — נכון רק לחצי מהתמונה. באיחוד האמירויות אכן אין מס הכנסה על שכירות ליחיד, אבל תושב ישראל משלם על אותה שכירות מס מלא בישראל (15% על הברוטו או מס שולי על הנטו) — ובהיעדר מס מקומי, אין גם זיכוי שמקטין אותו. "פטור ממס" בדובאי פירושו פשוט שהחשבון כולו ישראלי.
הסיפור השני שהשיווק ממעיט בו הוא מחזוריות: דובאי היא שוק תנודתי במיוחד, שכבר מחק כמחצית מערכו ב-2008–2010, וסוכנות הדירוג פיץ' העריכה ב-2025 תיקון מחירים אפשרי לתוך 2026 על רקע צבר היצע עצום — שמרוכז דווקא באזורים המשווקים לישראלים. הנתונים, המקורות והתאריכים — למטה.