שני שווקים עם אופי שונה
ההבדל המהותי אינו במחיר — הוא באופי הביקוש. קפריסין היא היעד ה"קהילתי": טיסה קצרה במיוחד מנתב"ג, קהילה ישראלית מבוססת בלרנקה עם בתי חב"ד, כשרות ובית ספר יהודי, ורוכשים רבים שקונים נכס שגם ישמשו אותו בעצמם. יוון היא היעד ה"השקעתי": רוב הרכישות הישראליות הן דירות עירוניות קטנות בשכונות המתחדשות של אתונה, לרוב לשיפוץ והשכרה ארוכת-טווח — עסקת תשואה, לא בית שני.
מיסוי: היתרון היווני שלא מדברים עליו
שיעורי המס המקומיים בשני היעדים מתונים, אבל הצד הישראלי שונה מהותית: ליוון יש אמנת מס עם ישראל ולקפריסין אין. במסלול המס השולי בישראל המשמעות היא זיכוי מעוגן על המס היווני — מול זיכוי חד-צדדי, מותנה ולא אוטומטי, על המס הקפריסאי. במסלול ה-15% על הברוטו אין זיכוי ממילא, ולכן שם ההבדל מצטמצם. הפירוט המלא — מיסוי בקפריסין מול מיסוי ביוון.
הסיכון המרכזי בכל צד
בקפריסין הסיכון הוותיק הוא שטרי הבעלות: מורשת של יזמים שמכרו דירות כשעל הקרקע רבצה משכנתא שלהם, ושטרים שהונפקו באיחור של שנים. ההגנה — בדיקת שעבודים לפני חתימה והפקדת החוזה בטאבו בתוך חצי שנה. ואת צפון קפריסין פשוט מדלגים: קרקע שנעקרה מבעליה, אכיפה פלילית ופסקי דין אכיפים בכל האיחוד.
ביוון הסיכון הוא קצב הרגולציה: מרכז אתונה סגור לרישומי Airbnb חדשים (הוארך עד סוף 2026), רף ויזת הזהב קפץ ב-2024, השעיית המע"מ על בנייה חדשה פוקעת בסוף 2026, ובאזורי גבול — כולל רודוס וכל הדודקאנס — רוכש שאינו אזרח האיחוד צריך היתר מיוחד. מי שקונה על סמך מצגת משנה שעברה עלול לקנות לתוך כלל שכבר השתנה.
לרדת לרזולוציית העיר
ההחלטה האמיתית היא לא "קפריסין או יוון" — היא איזו עיר. המדריכים המלאים שלנו: